הדרך אל האוכל
המטבח שלי, נשען ברובו על מטבחן של הסבתות שלי, אימא שלי ודודתי היחידה, שהיו כולן ה"אימהות" שלי. הן הלכו מוקדם מדי והותירו אותי לבד, להאכיל, לאחד ובעיקר לדאוג שהבית שלנו לא יתפרק לעולם.
מטבחים הם צוהר לתרבות, לתקופה, לטעמים, לריחות, לצבעים, לבית, למסורת, למשפחה. כשאני מבשלת, אני רואה בדמיוני את המטבח שבו הוכן התבשיל. אולי אישה מבוגרת, יושבת כפופה, ידיה מקומטות, עד כי נדמה כאילו סיפור חייה כתוב עליהן, שיערה מאפיר, אך עיניה תמיד בורקות. רוקחת תבשיל במטבחה הדל מחד והעשיר מאידך ורק אז, כשהתמונה מושלמת, טעמו של התבשיל יהיה מדויק עבורי.
מלאכת המטבח היא קסם שמביא אותך לזמן מה, להיות במקום אחר ובתקופה אחרת. טעם הוא קסם שמחזיר אותך לאנשים, מקום, זמן, סיפור וחוויה. כי אוכל צרוב בזיכרון.
אני מזמינה אתכם לצאת עמי למסע דרך סיפורים, תמונות ומתכונים. מסע שהחל אי שם בעבר, אולם ממשיך לחיות יום יום במטבחי שלי. מסע בזמן, בין מטבחים, מקומות ואנשים. מסע של זיכרונות, ריחות וטעמים. מסע אל המאמות שלי, אל האימהות שלי שאינן איתי עוד.
"הספר הזה
הוא עמוק בזכרונות, מעגל החיים של כולנו. מרגע לידה ועד פרידה. בשמחות בהצלחות וחוט השני העובר בכל הסיפורים. על נשיות ועוצמה, על חגיגת הלב והאצבעות החכמות..." (ויקי.ב)
"אני ורד בת אסתר (שכבר איננה איתי)
מתרגשת עד קצות הנימים באיברים הכי נסתרים וסוערים שלי... תודה טלי קינן, שנתת לי את ההזדמנות לקחת חלק בפלא הזה...״ (ורד)
"דמעות של געגוע
דמעות של רגש. דמעות של נוסטלגיה והכי חשוב דמעות של שמחה. ידעתי שזה מה שיקרה כשאדפף בספר הבישול שלך, טלי קינן. אבל לא תיארתי לעצמי שככה זה יגע בי ויזכיר לי את הגעגועים ליקרים שלי שאינם כבר..." (יפעת .ד)
"הספר שלך הוא רעידת אדמה
קיבלתי אותו היום בדואר וכבר באוטו התחלתי לקרוא ולדפדף, המשכתי בבית, הדמעות אינן מפסיקות החזרת אותי לבית סבתי ואמי זכרונן לברכה. אתמול בדיוק קניתי חזרת להכין, הן לא השאירו לי מתכון וכל שנה אני עושה נסיונות. אמי שחלתה בסרטן ונפטרה החלה לכתוב לי במחברת מתכונים אך לא הספיקה להשלימה והיא מכילה מספר מאוד קטן, רוב המחברת ריקה ועכשיו בזכותך יש לי הכל. כל הרבה דומה וכל כך מרגש, הכתיבה קולחת והמתכונים בדיוק כמו שכתבת לא מפונפנים וככ אמיתיים ועל כך אני מודה לך..."(גלית.ג)