מעשה שהיה כך היה. מי שמכיר אותי קצת, יודע שגדלנו במרכז ולאחר הנישואים, עברנו לרחובות. כך שהיינו הרבה על קו ת"א -רחובות.
לפני הרבה שנים, היתה בכניסה לראשון לציון, מאפייה גדולה. (תעשייתית). מי שנסע באותם הימים בכביש גהה, התחרפן מהריח... יום אחד אמרתי לעצמי, זהו! עד פה ! לא יכולה יותר. (בדיעבד...הייתי בהריון )
אז מה עושה דודה טלי?.. פונה ימינה ונוסעת בעקבות הריח... והיא גם מגיעה. מול עיני התגלתה מאפייה ענקית, עמוסת עובדים שמוציאים ככרות לחם טרי וחם הישר מקו היצור אל ארגזים ומשם למשאיות לחלוקה למכולות ולרשתות המזון. הריח באוויר היה משכר מיין... אני רק עמדתי לי שם... בדממה. מהופנטת. מביטה בכל אותן ככרות, מנסה לתאר, מה יעשה בהן ומי יתענג עליהן בשעות הקרובות.
דמיינתי, פועל קשה יום, נוגס בהפסקת הצהריים, בשתי פרוסות עבות להחריד ביניהן קציצות ברוטב עגבניות עשיר מיום אתמול, אוחז ביד חתיכת בצל חי.
דמיינתי, משפחה חרדית מרובת ילדים, שכל ילד מקבל פרוסה עבה מרוחה בשכבת ריבה עם חמאה או שוקולד השחר פרווה.
דמיינתי, נער מתבגר, שחוזר הביתה ו"מנגב" חומוס היישר מהקופסה עם חצי כיכר, רק כי אין לו כח למזוג לצלחת מה שאימא קמה בשש בבוקר לבשל לו...
דמיינתי, בעל מאושר בחלקו, חוזר הביתה בשעת ערב מאוחרת רצוץ ועייף, מנגב את שאריות הרוטב מהצלחת עם פרוסה בגודל רבע כיכר...
דמיינתי אותנו עם הילדים שיהיו לנו... את הדמיונות שלי קטע הבעלול... "נו מה ניהיה, ממי? את רוצה לקנות לחם?..." "כן.כן... ברור." מלמלתי, תוך שאני חושבת לעצמי, מה יעלה בגורל הכיכר שלי...
וככה מאז ועד שהיא נסגרה, בערך אחת לחודש, אני מוצאת את עצמי חוזרת הביתה מהעבודה...(אז עדיין כעו"ד) מכינה מחבת שקשוקה של החיים... סוגרת הלהבה... נוסעת עם הבעלול לראשון... קונה שתי ככרות לחם לבן מה רותחות.... (כוויה דרגה 1) והיידה הביתה... מהררררר שהן לא יתקררו... 4 ביצים למחבת וכל אחד מאיתנו, חצי מחבת שקשוקה, שתי ביצים וכיכר לחם. ווואיי וואוי ווואייייייייייייי וואי! שקט. עכשיו אתם המדמיינים.
מריחים?...יופי.
המאפייה נסגרה לפני כמה שנים טובות, ובכלל, מאז הסיפור קצת השתנה... אני מכינה את אותה השקשוקה (עם יותר ביצים) חמסה עליהם... אבל אני אופה את לחם. יהיו שיגידו הלחם שלך עדיף... אז יגידו... אני אומרת לכם...שלא. כי לא יעזור לכם כלום! לנוסטלגיה יש טעמים שאף טבח, שף או אמן קולינרי הכי גדול יכול להכניס למעשה ידיו.
היידה, תתחילו לבשל מחמאות.
צילום:מיה חסון
המצרכים:
4 כפות שמן בצל קצוץ דק
פלפל אדום בינוני קצוץ דק
פלפל חריף קצוץ דק
עגבניות רכות קלופות וקצוצות דק מלח
פלפל שחור גרוס גס
כפית פפריקה חריפה
רבע כפית כמון
כפית סוכר
אופן ההכנה:
במחבת עבהההההה ולוהטת לחמם 4 כפות שמן.
להוסיף בצל קצוץ דק ולטגן קלות.
להוסיף פלפל אדום בינוני קצוץ דק ולטגן כ 5 דקות.
להוסיף פלפל חריף קצוץ דק ולטגן כ 5 דקות.
להוסיף עגבניות רכות קלופות וקצוצות דק (לפי מספר סועדים) ולטגן כ 5 דקות.
לתבל במלח, פלפל שחור גרוס גס, כפית פפריקה חריפה, רבע כפית כמון (זה הסוד) וכפית סוכר.
אם צריך להוסיף מעט מים (כרבע כוס).
להביא לרתיחה טובה.
להנמיך להבה. לבשל מכוסה על להבה נמוכההההההההה נמוכה כשעה.
להוסיף ביצים מומלץ שתיים לכל סועד. לכסות.
לבשל עד שהחלבון מתייצב.
בהגשה : מעל החלמון לפזר פלפל שחור גרוס גס ופטרוזיליה קצוצה ולהגיש עם... לחם. איזה לחם ?.. שאלה טובה! תחליטו אתם...