אני מאלו שחושבים שסיר לחץ נקרא ככה, כי מלחיץ בטירוף להשתמש בו. צחקתי. אני לא סתומה. סתם לחוצה וחרדתית. ״נו, אולי די עם סיפורי הסבתא שלך?״ אני שומעת מהצמוד. אבל מה לעשות, שהתפוצץ לה סיר לחץ ומראה הפנים שלה והמטבח שלה, לא בדיוק יוצאים לי מהראש. בעיקר המטבח (איזה לכלוךךךךך. בפנים שלה טיפל בית החולים. במטבח - אנחנו :) ). אז סיר לחץ לא נרכש מעולם. אבל, יש לי את הסיר של נינג׳ה ״שבמקרה״ יש לו גם תכנית של סיר לחץ (שברור לכם שמעולם לא היתה בשימוש פה). וככה יצא, שראיתי תכנית של מרתה סטיוארט שבה התארח Francisco Migoya האגדי, שאפה לחם עם גרעיני שיבולת שועל שקורמלו בסיר לחץ. ואני שואלת - נו, מה דחוף סיר לחץ? ולמה אין אופציה ללחוצים בלי סיר?
בשלב הראשון, הכנתי את המתכון (בדילוג אלגנטי) על עניין השיבולת המקורמלת. יצא מעולה אגב. אבל אז התחיל לדגדג לי… ״כאילו, מה הקטע שלך?… הרי השיבולת המקורמלת היא שהדליקה אותך״... בשלב הזה, החל מסע אחר גרעיני שיבולת שועל (כשבסתר ליבי אני מקווה שלא ימצאו גרעינים שלמים בארץ). אגב, על הגרעינים השבורים הבנתי מיד שעלי לוותר. ואז בום. בטיב טעם מצאתי גרעינים. אין. היקום מסמן לי משהו. ריסקתי אותם במעבד מזון והחלטתי, שזהו. אני מתגברת על עניין סיר הלחץ. אם לא בשביל קטניות או בשר, אז בשביל לחם מיוחד. זה נראה לי מספיק ראוי.
כן… כן… ניחשתם נכון. היה הרבה לחץ בסיר, אצלי בראש ובמטבח. (בטח כשבפעם הראשונה, אתה נדרש לבשל צנצנת בסיר). אבל האמת? התוצאה היתה שווה הכל. אולי הוא נראה לחם תמים… אבל הטעם שלו כל כך מיוחד. לא משהו שטעמתם. ממליצה בחום לנסות, בטח אם אתם לא לחוצים מסיר לחץ. כבר עונה - כן. הוא יוצא מתקתק. כן. הוא מושלם לכריכים. אני הגברתי מלח.
אני המרתי את החמאה בשמן קנולה. (ללחם פרווה)
אני המרתי את החלב במים ובחלב סויה טבעי. (ללחם פרווה) השתמשתי בצנצנת פשוטה שהיתה לי בבית.
היידה, תתחילו לבשל מחמאות.
