אני מהדור, שצמד המילים "קופסת שימורים", לא היו מילים גסות עבורו.
וכן, אני בהחלט מבינה, שהסגרתי את גילי זה עתה.
מה לא יכולת למצוא בתוכן. ארוחה שלמה. החל מדג דרך בשר ועד לקינוח של סלט פירות.
כן. הזמנים השתנו מעט. אם כי למרות הכל, הן עדיין על המדפים בסופר וללא ספק תופסות שטח די מכובד.
אצלי בבית כמעט ולא תמצאו היום קופסאות שימורים מלבד, אולי, תירס, טונה וחלב מרוכז.
בכל מקרה, יצא שקיבלתי קופסת שימורים של אפרסקים.
אבי היקר, נוהג לומר: "נותנים לך תיקח. מרביצים לך תברח". אז לקחתי.
וככה יש לי במזווה קופסת שימורים של אפרסקים. וואוו. עבורי, זו באמת פיסת נוסטליגיה. לדעתי, עשרות שנים שאחת כזו לא ביקרה בביתי. (אגב, מעולם לא הבנתי את הקשר בין אפרסק למה שנמצא בתוך הקופסאות, אבל זה לדיון אחר).
נוסטלגיה או לא? נזכרתי לי במנת עוף, שאימי נהגה להכין וזה היה הכיוון הכללי ברומן הקצר שלה ושלי.
היה. יש להדגיש.
אתם יודעים, לא פעם שואלים יוצרים, מהיכן הם מקבלים את הרעיונות והם לרוב עונים, "מהחיים".
זה כל כך נכון.
בימים אלו, אני שקועה בסדרה מקסימה, שהעלילה שלה מתרחשת בשנת 1900 ונראה, שבלי להתכוון, נשמתי נשאבה לה לאותם הימים.
וכך מצאתי את עצמי עם חשק עז לעוגה של פעם. כזו שיוצאת מתנור ברזל, שמחומם בעזרת עצים, ומפיצה ניחוח מיוחד וממכר בחלל בית עץ, עם תיקרה גבהה ואח מאבן. כזו שתאכל על כסא נדנדה, במרפסת הארוכה שבחזית הבית, ששדות ירוקים רחבי ידיים עוטפים אותה.
כן. כן. יכולתי להמשיך לחלום בהקיץ עוד דקות ארוכות או לקום למטבח ולאפות את שחלמה נפשי ואת כל היתר לדמיין כשאני טועמת ממנה.
ואם אנחנו ב "פעם", אז החלטתי ללכת עד הסוף ולשלב בעוגה שלי את האפרסקים המשומרים. שעבורי, הם סמל ל"פעם" למרות שהם על המדף בסופר גם כיום.
וכך נכנסתי למטבח שלי, כל כולי חיה בשנת 1900, עד כדי שמצאתי את עצמי, מקפלת את החולצה, על מנת להניח בתוכה מוצרים מהמזווה. כאילו שהיתה הסינר הלבן, הארוך שהן לבשו אז. ואם איהיה כנה עד הסוף, אני מודה שנעצבתי מעט כשהיא נאפתה בתנור מודרני ולא בתנור ברזל לוהט, המוסק באמצעות עצים.
מה שכן, הריח היה בדיוק כמו שדמיינתי וזה כשלעצמו, גרם לי לשמחה רבה.
להשלמת החוויה, הכנתי לי תה בסרוויס העתיק של סבתא והתענגתי. היא היתה טעימה להפליא. בדיוק כמו בחלום שלי.
כי מה הם החיים, אם לא אוסף של רגעי עונג קטנים והגשמת חלומות.
ואני הרי הכי אישה של פעם ושל נוסטלגיה. כך שעבורי, הרגע הזה היה פשוט מושלם.
אז, שנקיץ כולנו מהחלום?
היידה, תתחילו לבשל מחמאות.
המתכון מובא בגרסה חלבית ובגרסת פרווה. לא אשקר - החלבית טובה יותר.
החומרים:
140 גרם קמח
5 גרם (1/2 כפית) אבקת אפייה
100 גרם סוכר לבן
60 גרם סוכר חום בהיר
מעט תמצית וניל
קורט מלח
130 גרם שמן (לעוגה פרווה) או 140 גרם חמאה מומסת בטמפ' החדר (לעוגה חלבית)
2 ביצים גודל M
1/2 כוס מים
4-5 חצאי אפרסקים מקופסת שימורים (ללא הנוזל)
לקרמבל :
40 גרם קמח
15 גרם סוכר
25 גרם מרגרינה קרה מאוד חתוכה לקוביות (לעוגדה פרווה) או חמאה קרה מאוד חתוכה לקוביות (לעוגה חלבית)
אופן ההכנה:
לחמם תנור לחום 160 מעלות בתכנית חום עליון - תחתון. (כן. בדיוק עכשיו).
בקערה גדולה, לערבב היטב את הקמח, הסוכרים, אבקת האפייה והמלח.
בקערה אחרת לטרוף היטב את הביצים, השמן (או החמאה), המים ותמצית והוניל.
להכנת הקרמבל - להניח בקערה קטנה את כל החומרים ולעבד באמצעות האצבעות עד לקבלת מרקם פירורי.
לחתוך את חצאי האפרסק לפרוסות לא עד הסוף (כך שתיווצר מעין מניפה).
לצקת את תערובת הביצים לקערת תערובת הקמח ולערבב עד איחוד בלבד.
לשמן תבנית (גם בדפנות) ולצקת לתוכה את הבלילה.
לסדר את "מניפות" האפרסקים מעל.
מעל לפזר את הקרמבל.
לאפות כ 40 דקות או עד שהעוגה נאפית וקיסם שננעץ במרכזה יוצא עם פירורים לחים.