טרנד "הגלידות" הביתיות שב לאחרונה ובענק. מי שהחל אותו, כנראה מצא מתכון ישן בבית, לדעתי בטח בן 35 שנים.
כשהייתי נערה, אימא שלי (כמו גם חצי מהעם), נהגה להכין "מקפא מנגו". אז לפחות הבינו שזה לא בדיוק גלידה.
היא הקציפה שמנת מתוקה, הוסיפה כחצי מיכל של חלב מרוכז ותרכיז "פריגת" מנגו, סידרה יפה בתבנית והקפיאה.
אגב, היא פרסה את המקפא בהגשה. בדיוק כמו שהיו עושים פעם, כשהגלידות הגיעו בקרטון ולא בקופסאות פלסטיק.
לימים, היא החליפה את המנגו בפריגת לימון לגיוון טעמים וכשיצא הלימנענע, וואוו! הייתי בטוחה שהיא רגע מלפתוח דוכן גלידה...
והנה המתכון הזה עושה בתקופה האחרונה קאמבק. כמובן בצורה מתוחכמת ומעניינת יותר.
בואו נגיד את האמת, זו לא באמת גלידה. אבל זה בהחלט קרוב מספיק לפחות כדי לקבל את הכותרת.
למי שיש מכונת גלידה -לכו עליה. זה הדבר האמיתי. לי אין. למה? זה אכן מוזר שקיים מכשיר למטבח שאין לי. הסיבה היא שאני פשוט לא אוהבת גלידה.
היידה, תתחילו להקפיא מחמאות.
החומרים:
לגלידה:
2 מיכלים (500 מ"ל) של שמנת מתוקה להקצפה לפחות 32% שומן (לדעתי ממש מספיק ולא צריך 38%) קרות מאוד
1 פחית חלב מרוכז (כ 200 גרם)
לרוטב הטופי:
1/2 כוס סוכר
1/4 כוס מי ברז
1/4 כוס שמנת מתוקה
1/4 כפית מלח גס (רצוי אטלנטי)
1/2 כוס בייגל'ה שבורים גס (לא אלו שיש עליהם מלח)
לקישוט:
חופן שברי בייגלה (לא חובה)
אופן ההכנה:
מתחילים מרוטב הטופי כי הוא דורש צינון.
במחבת רחבה, לשים את הסוכר והמים ולחמם על להבה בינונית עד שהופך לקרמל. להזהר לא לשרוף. נשרף? להתחיל מהתחלה.
(אין חובה להוסיף מים. זה מאט את התהליך ומסייע למי שמתקשה בהכנת קרמל).
להוסיף את השמנת המתוקה והמלח ולערבב עד לקבלת רוטב טופי. (זה מבעבע תזהרו) להוסיף את הבייגלה ולערבב עד שהתערובת אחידה.
לצנן היטב.
להכנת הגלידה, להקציף את השמנת המתוקה לקצפת.
להוסיף את החלב המרוכז ולערבב עד איחוד.
להוסיף את תערובת הטופי והבייגלה (כשהיא קרה לחלוטין) ולערבב בעדינות עד איחוד. להעביר לקופסת פלסטיק ולהקפיא.
בטח תרצו לדעת ש...
לקבלת טעם מושלם, יש להשתמש בקופסאות חדשות ולא כאלו שהיו בהן תבשילים מתובלים קודם לכן.
רוטב הטופי מאוד מתוק. אמנם המלח שובר את המתיקות אבל עדיין... זו הסיבה שאני לא מגזימה עם כמות הרוטב. אם לטעמכם נדרש יותר רוטב, תכפילו את כמות הרוטב.