• טלי קינן

לחם מכולת של פעם

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג שלי "טלי קינן מבשלת מחמאות" או שהגדלתם לעשות וקראתם את הספר שלי "הדרך אל האוכל", (לרכישת הספר לחץ כאן) אתם בטח כבר יודעים, שאני עורכת דין ועסקתי בתחום שנים רבות. עד שהחלטתי ללכת אחרי הלב ופשוט, לא לצאת מהמטבח.

ככה שאת שנות נישואי הראשונות, ביליתי בין ספרי חוק ומשפט ובתקופות מבחנים טלי "החרשנית" לא הרימה את הראש.

הצמוד היה אז בצבא קבע. כך שהיה מי "שדאג" לו לארוחת צהריים. כי עם כל הצער שבדבר (והיה צער) לי, לא היה זמן להכנס למטבח בתקופות הקשוחות האלו.

גרנו אז בדירה שכורה ומתוקה בדרום תל אביב. כמה צעדים מהבלוק שלנו, היתה מכולת. התכוונתי לכתוב "מכולת של פעם", ואז הבנתי, שזה באמת היה פעם.

אני מטורפת עליהן.

יש להן ריח מיוחד. כזה שאתה לא מפספס כבר בצעד הראשון פנימה. עד היום לא פיצחתי של מה. אבל לי לפחות, הוא עשה תאבון. היתה תחושה במכולת, שהארוחה כמעט ומוגשת לך. חצאי לחם אחיד שרק מחכים שתבצע בידיך, לצד כמה בייגלה קשים וטריים מושחלים על מוט עץ. שולחן נירוסטה ועליו קערות עם מני חמוצים, גבינות או דגים מלוחים. ואם הקדמת לבוא, יחכה לך קינוח טרי ליד הקופה הרושמת. סופגנייה או מאפה שמרים מגולגל במילוי קינמון תעשייתי.

אם באת בערב, ישארו מהם אחד או שניים, קשים כאבן ולא ימכרו לך חצי לחם. כי בשעה הזו, כבר אין בטחון, שיהיה מי שיקנה את החצי השני.


כל הבוקר נדדו מחשבותי לארוחת הצהריים.

קבעתי אותה לשעה 12:00. זה היה או לאכול או להמשיך לחלום עליה ולאבד ריכוז.

בול ב 12:00 ולא דקה אחרי, הייתי יוצאת למכולת. קונה חצי לחם אחיד. טרי עם ריח משכר ששמור רק ללחם של פעם.

בבית, הייתי מכינה ברגע סלט טונה פשוט. פורסת לי שתיים (אולי שלוש) פרוסות עבות ובשרניות, מעל כל פרוסה מניחה שכבה נדיבה (פלוס פלוס) של סלט טונה ומעל פרוסת עגבניה דקיקה.

רגעי עונג כאלו לא שוכחים. גם לא כשאופים לחמי מחמצת מפוארים.

נרגעת רק לרגע קט מהחלום. חוזרת לספרי החוק והמשפט המשעממים. ומתחילה לחלום על הפרוסה שתלווה את הקפה של השעה ארבע.

חלפו מאז כמעט 30 שנים. מכולות כמעט ואין וגם אם יש, אי אפשר לקנות יותר חצי לחם, אז מה זה שווה?

ככה נשארתי לי עם געגוע עז למכולת וללחם של פעם. חלילה לא ללימודי המשפטים או לתקופות מבחנים.

עד שהטחנות הגדולות לא"י יצאו עם קמח חיטה אחיד כהה.

אני באמת אופה לחמים מפוארים. (אם יורשה לי להעיד על עצמי) ושנים, שאני מלמדת אפיית לחמים, אבל הקמח הזה עשה בי כשפים.

כשמישהו מצליח להחזיר אותך לרגעי עונג שחווית לפני שלושה עשורים, הוא לא פחות ממכשף בעיני.

לא יודעת לאן הכישוף הזה יחזיר אתכם. אותי זה החזיר ברגע למכולת ליד הבית בדרום תל אביב.

אז אם גם אתם קניתם במכולת שלי או באחרת.

או שאתם סתם מתגעגעים ללחם אחיד של פעם. בלי פוזה, מחמצות ותחרות "למי יש חורים גדולים יותר".

רק שתי פרוסות עבות עם סלט טונה או שוקולד למריחה. אולי חמאה וריבה. או כמו שחברתי אורלי נהגה לאכול, מרגרינה וזיתים קצוצים - זה ללא ספק המתכון עבורכם.


היידה, תתחילו לבשל מחמאות.

מחכה לכם גם באינסטגרם שלי לקיצור הדרך לאינסטוש טעים במיוחד - לחצו כאן

קופון הנחה* לרכישת קמחים באתר. מחכה לכם בסוף המתכון.



החומרים: (2 כיכרות)


1 ק"ג קמח חיטה אחיד כהה של הטחנות הגדולות לא"י

8 גרם שמרים יבשים או 20 גרם שמרים טריים (אני מעדיפה טריים. בטח בלחם הזה)

20 גרם מלח שולחני דק

610 גרם מים בטמפ' החדר

ללחם קימל - 3 כפות קימל שלם


אופן ההכנה:


בקערה, להניח את הקמח והשמרים ולערבב. (במידה ועובדים עם קוביית שמרים, יש לפורר את השמרים ולערבב).

להוסיף את המים והמלח.

לערבב עד לקבלת בצק אחיד.

ללוש את הבצק כארבע דקות במהירות איטית.

להגביר למהירות בינונית וללוש עוד כחמש דקות. עד לקבלת בצק חלק ונוח לעבודה.

להעביר לקערה משומנת, לכסות בניילון נצמד ולהתפיח כמעט עד להכפלת הנפח.

לחלק את הבצק לשני חלקים שווים.

לכדרר כל בצק ולהניח על משטח מקומח קלות למשך 20 דקות. מכוסה במגבת.

לעצב כל בצק לכיכר מאורכת/אובלית.

להתפיח את הכיכרות כמעט עד להכפלת הנפח.

לאפות בשליש התחתון כ 20 דקות. בתנור שחומם מראש ל 220 מעלות (בתכנית חם עליון תחתון) עם תבנית מים בתחתית התנור.

לאחר 20 דקות, להנמיך את החום ל 190 מעלות ולהוציא את תבנית המים.

לאפות עוד כ 40 דקות או עד שהלחם שחום בתחתית ומשמיע צליל חלול כשנוקשים עליה.

להעביר לרשת לצינון מלא.




בטח תרצו לדעת ש...

תמיד עדיף לאפות עוד כמה דקות אם לא בטוחים.

ניתן לפרוס ולהקפיא.

מפנקת אתכם בקופון הנחה -

ברכישה ראשונה - 10% הנחה*. בהזנת קוד קופון tally10

החל מרכישה שניה - 5% הנחה*. בהזנת קוד קופון tally5

*הנחה על קמחים בלבד. ללא ערכות קמח וללא כפל מבצעים.


בשיתוף הטחנות הגדולות לא"י.


872 views0 comments

Recent Posts

See All