• טלי קינן

עופיון צלוי באורגנו ולימון

את אחד העופות הטובים שאכלתי בחיי, אכלתי באיזו מסעדה שכונתית בעיירה קטנה ורדומה באיטליה.

האמת, שנכנסנו אליה לקנות לבנות פיצה. היא נראתה כמו איזו פיצרייה שכונתית, שרק תושבי המקום שמעו עליה וסועדים בה, בעיקר כי אין להם חלופה הוגנת.

כשנכנסתי פנימה הבנתי, שבאיטליה, גם "מסעדה" כזו היא חתיכת אוצר קולינרי.

הפיצות שם היו פשוט מדהימות, הן כמובן הוכנו מול הקונים, כמו גם מיני לחמים ופוקצ'ות, שגרמו לי להבין, שעד לאותו הרגע לא הבנתי באמת דבר וחצי דבר בתחום הלחמים הנמוכים.


בלי שום קשר למקום, צלו שם עופות בגריל ומכרו כל מיני מנות איטלקיות ביתיות. דמיינו חנות אוכל מוכן בבני ברק (רק פחות כשר).

היה נראה כי האנשים שגרים בסביבה, פשוט עוברים שם אחרי העבודה וקונים אוכל מוכן הביתה.


לאחר שהעוף הורד ממתקן הצלייה, הם משחו אותו בשמן זית חם שתובל ברוזמרין טרי.

לכל הטוב הזה יכולת להוסיף מנה הגונה של רבעי תפ"א צלויים, שנראו הרבה יותר טוב ממה שאתם יכולים לדמיין ואני בונה על זה שיש לכם דמיון.

אני רק חשבתי לעצמי, למה גם אני לא גרה פה, לעזאזל?

שנים חלפו מאז העוף הכי טעים שמכרה לי המאמא האיטלקייה. אישה ענקית, לבושה סינר שהכתמים שנצרבו עליו הן בעיני כאותות גבורה שניתנו לה על כל המטעמים שבישלה בימיה, האיטלקית שהתנגנה מפיה והעצבים שיצאו ממנה באחת, כשלא הצליחה להבין אותי כי אינה דוברת אנגלית.

טעמו של העוף והריח המשכר של הרוזמרין (ואני עד אז, בכלל לא יכולתי לשאת טעמו של רוזמרין) שהיו באותה המסעדה עדיין גורמים לי להזיל דמעה.

כששבנו ארצה, הצלחתי לשחזר את העוף אחד לאחד ואנחנו ממשיכים להתענג על טעמו בארץ, כבר שנים. (טוב, טוב...אני אעלה את המתכון לבלוג בהקדם. מבטיחה).


משום מה, לא חשבנו להזמין מקומות למסעדה שרצינו לאכול בה בבודפשט. לאחר אין סוף תחנונים, שלא עבדו כלל על המארחת, שניסתה להסביר לנו שזו מסעדה הונגרית מסורתית ולא מסעדת מזון מהיר... מצאנו את עצמנו שוב ברחוב הקר והחשוך (כן אני יודעת שלא היינו בפולין ובכל זאת) ובעיקר, רעבים.

התחלנו ללכת כשאנחנו בטוחים שבתוך זמן קצר נכנס למסעדה אחרת, אלא שהטובות היו מלאות עד אפס מקום (עם אותו הסבר) והיו כאלה שאיש לא ישב בהן (ואני בטח לא איהיה זו שאעשה להם את הסיפתח).

הלכנו והלכנו, היינו רגע מהמלון כשקלטנו מסעדה חביבה, מלאה דיה, שדווקא אפשרה לנו להמתין לשולחן ולא ביקשה לרשום אותנו למועד שניהיה כבר בארץ.

מסעדה שמגישה רק מרק גולאש, עופות צלויים בגריל, סלט, תפוחי אדמה ובירות.

מה שהסתבר כארוחה טעימה ומענגת במיוחד שהחזירה אותי באחת לאיטליה.

בין היתר, לשולחן הגיע עופיון עסיסי ורך בטירוף, עם טעמים עדינים של תבלין שעד מהרה התברר כאורגנו וניחוח לימוני עדין ומשכר.


כולי קנאה באנשים, שכאשר הם אוכלים מנה טובה, הם פשוט מתענגים עליה.

אני, בניגוד אליהם, מתחילה "לעבוד" בלהבין ולפענח אותה ולא פעם שוכחת פשוט להנות.

מנה טובה מתחלקת אצלי לשלושה שלבים:

לאכול אותה.

לפענח אותה.

לשחזר אותה.

הפעם, אני מודה, זה היה ממש קל. ובאופן מפתיע, מה שהתברר כקשה, היה למצוא את הבירה שהוגשה לנו שם והיתה פשוט מעולה.



החומרים:

2 עופיונים או עוף שלם עד משקל 1,500 גרם (להקפיד לא לקנות עופות מעל 1,800 ק"ג)

1/2 כוס שמן זית איכותי

1 כף שטוחה אורגנו מיובש

1 לימון קטן צהוב ועסיסי חתוך לרבעים

1 כפית שטוחה מלח גס אטלנטי


בנוסף-

2 שקיות קוקי (חובה לקבלת תוצאה מושלמת)


אופן ההכנה:

שוטפים היטב את העופות.

במידה וקונים עוף שלם חוצים אותו לשניים, לאורכו.

מכניסים כל עופיון (או חצי עוף) לשקית קוקי.

בקערית מערבבים את השמן עם האורגנו והמלח.

שופכים לכל שקית כחצי מהרוטב.

מכניסים לכל שקית קוקי 2 רבעי לימון. (במקרה של עופיון מומלץ להכניס את רבעי הלימון לתוך העוף).

סוגרים את השקית ומערבבים היטב כך שהעוף כולו יכוסה בתערובת הרוטב. במידת הצורך מוסיפים רוטב.

מניחים את השקיות ע"ג תבנית התנור (לא תבנית חד"פ).

בעזרת מזלג, מחוררים מספר חורים בחלקה העליון של השקית.

מחממים תנור ל 180 מעלות.

אופים את העופות כשעה.

מנמיכים את החום ל 130 מעלות ואופים עוד כשלוש שעות.


בטח תרצו לדעת ש...

ניתן להכין את המנה על גריל עופות מסתובב. במקרה כזה לא חוצים את העוף. מורחים עליו את הרוטב ולתוכו מכניסים שני רבעי לימון. צולים עד שהעוף מוכן ושחום דיו.

1,127 views0 comments