הרעיון למנה הזו נולד מאחת התלמידות שלי.
השיעור האחרון (בניגוד לשיעורים הרגילים שלנו), היה שונה.
היא מבשלת מעולה ואני הכי גאה בה בעולם. רק שפתאום שמתי לב, שהתמונות שאני מקבלת ממנה, חוזרות על עצמן והיא "תקועה" כל הזמן על אותן מנות. מנות שלמדנו, שהיא מרגישה בטוחה בהן ותמיד מצליחות לה.
אז זהו שלא. לא בבית ספרי :)
רק כשהתלמידים שלי מתייחסים למטבח, כמו אל מגרש משחקים - עפים, מעזים, מנסים, ממציאים, מחרבשים, טועים, מצליחים, זורקים או זוללים בהנאה-אני רגועה.
המטרה שלי, היא לגרום להם להבין למה עושים, לדעת איך עושים ואז להרגיש מספיק חופשיים לשחק במטבח. וזה בדיוק השלב, שהם מתחילים גם ליהנות מהדרך ומרגשים בתוצאות.
היעדים שלי הם הרבה יותר מאשר שהם ידעו לבשל/לאפות.
אני רוצה להביא אותם להמציא, לנסות, "לשחק" והכל, בלי לפחד ליפול ולהתרסק. מתוך הבנה שזה חלק בלתי נפרד מעבודה במטבח.
ככה מתאהבים במטבח. ככה נהנים במטבח, מהדרך.
***
בשיעור האחרון היא נדרשה פשוט לבשל. מה שבא לה.
היה רק כלל אחד שהיה עליה לעמוד בו - להכין מנות שהיא לא הכינה בעבר או הכינה ולא הצליחה איתן.
אני לעומת זאת, שתיתי לי קפה בכיף והסתכלתי עליה.
סתם ... האמת, שהייתי סו שף נהדרת. קילפתי, קצצתי ואפילו רחצתי את כל הכלים, תוך שאני מפקחת על כל צעד שלה ומתקנת כשצריך.
הכל יצא לה (כמו תמיד) מעולה.
יצאתי ממנה (כמו תמיד) מלאת גאווה.
לי היא לא חידשה דבר. לעצמה אני חושבת שכן.
היא הוכיחה לעצמה, שהיא יכולה. ועוד איך יכולה. יכולה לסמוך על עצמה. על היד שלה. ללכת עם הרגש והנשמה שלה. לתת להם דרור.
במהלך השיעורים, הכנסתי מספיק כלים למזוודת הכלים שלה, שיאפשרו לה לבשל לא פחות ממעולה.
***
תוך כדי שאני נוסעת לענייני, אני ממשיכה לחשוב על השיעור שלנו.
אני נוהגת לחשוב המון על כל שיעור (לפני ואחרי). לדייק לכל תלמיד ותלמיד את הצרכים שלו בשיעורים.
חושבת ולוקחת את אחת המנות שלה קצת "ימינה", טיפה "שמאלה". תופסת לי כיוון מעניין בראש. ממשיכה לחשוב על "הקו" שלו. מנמקת לעצמי כל שינוי וכל רכיב, שאני בוחרת לשנות.
עוצרת אצל הקצב לקנות כמה דברים שהיו חסרים לי ועפה למטבח שלי. להתחיל "לשחק" גם. ככה נולדה לה עוד מנה.
הפעם זה לא היה עוד מנה לבלוג.
הפעם, זכינו שתינו, במשהו גדול יותר.
הבנה של דרך. הבנה של השראה במטבח. הבנה של היריון ולידה של מנה.
ותוך כדי שאני מקליטה ומסבירה לה, הלכו והתפתחו להן בראש שלי, עוד מנות בטעמים וכיוונים שונים (אל דאגה. הכל יעלה לבלוג).
תכל'ס, אני לא בטוחה מה היה יותר חשוב היום. השיעור שלנו או ההקלטות (החופרות) שלי לוואטסאפ שלה. שגרמו לה להכנס לראש שלי ולהבין, איך נולד מתכון. לאן השראה לוקחת אותך ואיך פשוט משחקים במטבח.
אז קבלו את הרך הנולד. מקווה שתאהבו אותו כמוני.
"האחים" שלו בטח יעלו גם הם בקרוב לבלוג.
ואי אפשר לסיים בלי להגיד לה, תודה גדולה על ההשראה והזכות.
תודה לכל התלמידים האלופים שלי. כל שיעור אני לומדת עוד משהו עלי, עליהם, על אוכל, על הבנה של אוכל ועל איך לדייק את עצמי ולהיות מקצועית יותר וטובה יותר.
אם גם אתם רוצים להיות חלק מקבוצת התלמידים המופלאים שלי, אני מזמינה אתכם לשיחת ייעוץ חינם.
מדובר בתכנית פרטנית (אחד על אחד) מותאמת אישית (ידע, רמה, קושי, טעמים, אילוצים,לוחות זמנים,פניות ותקציב) של בית הספר לבישול, אפייה ואירוח.
סרטון הכנה מחכה לכם באינסטגרם.
היידה, תתחילו לבשל מחמאות
אז מה צריך?
250 גרם פרגיות חתוך לקוביות 3 על 3
250 גרם חזה עוף חתוך לקוביות 3 על 3
1 כפית שומן כבש קצוץ
1 בצל גדול חתוך לרצועות דקיקות
3 שיני שום כתוש
מלח
1/2 כפית פלפל שחור
1/4 כפית פלפל אנגלי
1 כפית גדושה בהרט עיראקי
1 כפית גדושה פפריקה מתוקה
1/4 כפית פפריקה חריפה
קורט הל
1 כוס אורז בסמטי שטוף ומסונן
2 כוסות ציר ירקות/עוף חם או מים רותחים מעורבבים עם 1 כפית שטוחה מלח.
3 כפות שמן (אפשר שמן זית)
אז מה עושים?
בסוטאז' לחמם 3 כפות שמן.
להוסיף את רצועות הבצל ולטגן קלות.
בקערה להניח את הפרגיות והעוף.
להוסיף את התבלינים והשום ולערבב היטב.
להעביר את העוף והפרגית המתובלים לסוטאג' ולטגן כ 10 דקות.
להוסיף את שומן הכבש ולערבב.
להוסיף את האורז ולסדר בשכבה אחידה.
מעל לצקת בזהירות את הציר / המים הרותחים המומלחים.
להביא לרתיחה.
לכסות ולבשל על להבה נמוכה מאוד עד שכל הנוזלים נספגים והאורז רך או להעביר לתנור לאפייה בחום של 150 מעלות כשעה או עד שכל הנוזלים נספגים והאורז רך.